בשנים 2008 - 2014 הצליחה המדינה להסדיר העתקת מגורים של תושבי פזורה ליישובים מוכרים רק לשיעור זניח מכלל תושבי הפזורה (3% - 5%). תביעות בעלות שהגישו מקצת התושבים הבדואים בנגב מהווים חסם לפיתוח היישובים הבדואים המוכרים ולהסדרת מגורים לתושבי הפזורה בהם. כמו כן, חסרה תכנית הסדרה כוללת למרחב הנגב שמציגה את הפתרונות ההתיישבות המוצעים והמתוכננים לתושבי הפזורה ולכלל האוכלוסייה הבדואית בנגב.
בחלק מן היישובים הבדואים המוכרים חסרות תכניות מפורטות למגורים דבר שמונע פיתוח שכונות למגורים שיאפשרו להציע לתושבים פתרונות דיור. אף על פי שלפני למעלה מעשור הכירה המדינה ביישובים בדואיים הנמצאים כיום בתחומי המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום, עדיין התשתיות בהן לוקות בחסר. ככל שחולפות השנים אוכלוסיית הפזורה המונה כ-70,000 - 90,000 נפש, גדלה ומתבססת מחוץ לתחומי יישובים מוכרים, מחוץ לתחום שיפוטו של שלטון מקומי, ובמגורים במבנים בלתי חוקיים הפזורים ברחבי הנגב. כמו כן, ככל שחולפות השנים הולך ונסגר חלון ההזדמנויות להסדיר את התיישבותה משל הפזורה והקונפליקט שקיים בין אוכלוסייה זו לבין המדינה הולך ומעמיק.
על אף שממשלות ישראל שמו להן למטרה לקדם מהלכים משמעותיים להסדרת סוגיית הסדרת התיישבות הבדואים בנגב היא לא קודמה.
לקריאת דוח הביקורת "היבטים בהסדרת התיישבות הבדואים בנגב"