מבקר המדינה השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא, פרסם היום דוח ביקורת מיוחד על "חינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות". הדוח המיוחד הוגש לנשיא המדינה מר ראובן (רובי) ריבלין בלשכת הנשיא.
הדוח המיוחד של מבקר המדינה מלמד כי מדינת ישראל עושה מעט מדי על מנת לעקור תופעות חמורות של גזענות ושנאה בקרב בני הנוער ועל מנת לקדם חיים משותפים.
מבקר המדינה כותב במבוא לדוח את הדברים הבאים: "ההיסטוריה של העם היהודי מצווה עלינו לזכור מדי יום ביומו את התוצאות הנוראות של גזענות ושנאת האחר.
עלינו לשנן את לקחי העבר ואת הסכנות הטמונות בזרעי הגזענות, שעלולים להתפשט בכל חברה אנושית, להכות שורש ולהצמיח גידולי פרא המתפשטים ומכלים כל חלקה טובה. לחברה אנושית באשר היא, בכל מקום ובכל זמן, אין ערובה כי שיחי הגזענות לא יהפכו ליער עבות".
מגילת העצמאות, קובעת כי "מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק בשנת 1992 החובה של המדינה להילחם בתופעות של גזענות ושנאה היא כעת חובה חוקתית.
בשנים האחרונות אנו חווים תופעות קשות של שנאה, גזענות, אלימות, פלגנות וחוסר סובלנות. השסעים בין הקבוצות בחברה הישראלית מאפילים על המאחד והמחבר בין חלקיה. סובלנות וקבלת עמדה שונה הפכו במקומות מסוימים ל"מעשה מגונה". התבטאויות גזעניות ואלימות, הפליה, רדיפה ואף פשעי שנאה מזעזעים היו למחזות שאינם כה נדירים. "שוליים קיצוניים" - או, כפי שנוח לכנותם, "קומץ" - מרימים את ראשם, כשהרשתות החברתיות מהוות כר פורה להפצת שנאת האחר. יד קלה על המקלדת הופכת ליד קלה על קופסת הגפרורים, הסכין והאקדח. נחמץ הלב למראה השנאה והגזענות המעוורות את עיני האדם ומכרסמות ביסודות החברה הישראלית ובערכיה היהודיים והדמוקרטיים.
בידי המדינה אמצעים רבים למיגור תופעות קשות אלה. כאשר האמצעי החשוב והיעיל מכולם הוא חינוך.
בחודשים מארס-אוגוסט 2015 בדק משרד מבקר המדינה את פעולותיו של משרד החינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות.
נמצא שמשרד החינוך – כאמור, הכלי המרכזי למיגור תופעות של גזענות, שנאת האחר ופלגנות - לא השכיל לאורך שנים להפוך את החינוך לגשר בין חלקי החברה הישראלית רבת השסעים ולאחד בין המגזרים השונים בה.
ממצאי הדוח מצביעים על כך שהנהלות משרד החינוך אמנם הכירו בחשיבות החינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות בקרב תלמידים, קבעו אותו באופן הצהרתי כיעד משרדי בשנים האחרונות, ואף הטילו בקיץ 2014, בעקבות אירועי הגזענות וההסתה החמורים בעת מבצע "צוק איתן", על המזכירות הפדגוגית להכין תכנית מערכתית לנושא. עם זאת, בפועל הן נמנעו מלנקוט את מכלול הצעדים הדרושים ליצירת תשתית פדגוגית, ארגונית, תקציבית ואופרטיבית מספיקה להתמודדות מערכתית, אפקטיבית, וארוכת טווח לקידומו והטמעתו המערכתית של הנושא בקרב תלמידים. בנסיבות אלה הנושא עולה על סדר היום של משרד החינוך באופן אקראי ונקודתי ורק בעקבות גילויי גזענות קיצוניים.
להלן כמה מהליקויים המרכזיים:
אי יישום מרכיבים מרכזיים בחיזוק החינוך לדמוקרטיה והיעדר מדידה של תופעת הגזענות - אף שמשרד החינוך אימץ את דוח ועדת קרמניצר שהתווה בשעתו תפיסה מנחה לחיזוק החינוך לדמוקרטיה וליצירת מכנים משותפים התנהגותיים וערכיים לכל אזרחי המדינה, הוא לא יישם את המרכיבים המרכזיים בדוח. משרד החינוך גם לא גיבש כלי מדידה שלפיהם ניתן לדעת על היקף תופעת הגזענות במערכת החינוך.
אי יישום תכניות לחיים משותפים - מהלכים שיזם משרד החינוך לסובלנות ולחיים משותפים, או שלא יושמו כלל או שיושמו במידה מצומצמת ובלא זיקה ישירה למאבק בגזענות בקרב תלמידים.
אי שילוב נושא החינוך לחיים משותפים ולמניעת הגזענות במקצועות הרלוונטיים- מדובר בין השאר בלימודי אזרחות והיסטוריה. הימנעות מהכללת הנושא בבחינות הבגרות גורמת לכך שמרבית בתי הספר לא עוסקים בכך.
היעדר הכשרה ופיתוח מקצועי של המורים - בשנת הלימודים 2015- התשע"ו הוקצה לתחום זה פחות מאחוז אחד מכלל השתלמויות המורים. מדובר בכשל בהכשרת מורים לאזרחות ובמקצועות אחרים רלוונטיים.
פעילות מועטה של מינהל חברה ונוער - האחראי להובלת תחום החינוך הבלתי פורמאלי בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה לא הציב את הנושא כיעד בסדר העדיפויות שלו ולא כלל אותו בתכנית העבודה.
אי - מיצוי הפעילות עם ארגונים לא-ממשלתיים - משרד החינוך אינו עושה בקרה על פעילותם כדי לוודא שהם פועלים באורח רצוף, שיטתי וכוללני בתחום החינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות.
לדעת מבקר המדינה, על הנהלת משרד החינוך להוביל את מערכת החינוך ללא כל דיחוי, במסרים ובמעשים ולאורך כל הרצף החינוכי, לעיסוק כוללני ואינטנסיבי, שיטתי, מחייב ומובנה בנושא החינוך למניעת גזענות ולחיים משותפים. על מערכת החינוך להעביר מסר חד-משמעי לכל הזרמים במערכת החינוך, כי ישראל היא מדינה דמוקרטית השייכת לכל אזרחיה ונשענת על ערכים המשותפים לכל הקבוצות והפרטים החיים בה. כמו כן על משרד החינוך לרתום לנושא גם משרדי ממשלה נוספים וגופים רלוונטיים ברשויות המקומיות, לצד הסדרת פעילותם של ארגונים לא-ממשלתיים הפועלים במערכת החינוך בתחום זה.
לקריאת הדוח "חינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות"